אני בטכניון

בהתרגשות גדולה אני שמח לבשר שבקרוב מאוד אני הולך ללמד קורס בטכניון, בשיתוף עם סגל הפקולטה.
הקורס מיועד לסטודנטים לתואר שני או ראשון בשלב מתקדם של הלימודים (שנה 3 או 4) בפקולטה למדעי המחשב והנושא שלו יהיה שפות מעניינות כגון JavaScript (שפה מתורגמת המשתמשת במנגנון ה prototype ו closures) וטכנולוגית הגאדג'טים (חפיצים בעברית, הייתם מאמינים?) של iGoogle.
אני אעביר מספר הרצאות בנושאים אלה, חלקן תאורתיות וחלקן קצת יותר ישומיות ומרצה מהפקולטה יעביר הרצאות תאורטיות נוספות.
אני מאוד מתרגש לקראת הקורס כיוון שבהיותי סטודנט בפקולטה תמיד היתה שמורה לי פינה חמה בלב לאפשרות שיום אחד אחזור לשם בתור מרצה.

אם יסתייע נצלם את ההרצאות ונפרסמן ב youtube ואז כולם יוכלו לראות איך אני נראה במציאות (וללמוד את הקורס). רק צריך לזכור להסתרק ולהתגלח בבוקר...
זה, דרך אגב, ה 20% שבחרתי לי לעת עתה - ללמד בטכניון.

הרפתקאות מייקל וגוגל ג'ט

גם מי שאינו מתעניין בכלכלה או עסקים בוודאי שמע על המפגש השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שוויץ. שבוע שעבר התקיים הכנס השנתי, בו מככבים ראשי מדינות, נגידי בנקים, ראשי חברות גדולות, עיתונאים וביניהם גם בלוגר קצת יותר מפורסם ממני בשם מייקל ארינגטון מ techcrunch.

לא מזמן פירסם מייקל פוסט משעשע-משהו על נסיונות הסרק שלו להשתחל לטיסה חזרה מדאבוס על המטוס של גוגל. מסתבר שבערך כל מי שגר בעמק הסיליקון הצליח להשתחל, חוץ ממנו.

מה יותר מדבק

היום לא רק וירוסי-קיבה הם ויראלים, גם אתרי אינטרנט אוהבים להכתיר את עצמם בתואר זה. לכן שינסתי מותני ויצאתי לבדוק מה יותר מדבק: הסטטוס שלי במסנג'ר או הבלוג של שליו בן-ארי.
לצורך כך שיניתי את הסטטוס ב Gtalk לכתובת הבלוג: http://gbsheli.com וחיכיתי מספר ימים.

לאחר מספר ימים בדקתי בגוגל אנליטיקס את השינוי. ובכן, השינוי התבטא בעליה של בערך 100%. לא רע, אבל בהתחשב בכך שאף פעם לא עשיתי יחסי ציבור לבלוג, זה גם לא כל כך מרשים.
בשלב הבא כתבתי פוסט אורח בבלוג של שליו בן-ארי, חיכיתי מספר ימים ושוב בחנתי את התוצאות.
כעת השינוי היה של מאות אחוזים הרבה יותר מרשימים.
מסקנה: הבלוג של שליו יותר מדבק (או שלשליו יש יותר קוראים משלי יש חברים...)

הערה טכנית קלה: בבדיקה נספרו רק מבקרים באתר ללא המנויים לרסס של הבלוג, שהם בוודאי מרבית הקוראים הקבועים.

הגביע הוא שלנו

בפעם השניה ברציפות זכתה גוגל בתואר של מקום העבודה הטוב ביותר ע"פ Fortune.
הרשימה המלאה כאן.

וכעת לנופך מעט אישי: בשנה שעברה, באחת מנסיעותי למטה החברה אני זוכר שבאחד הימים התבקשו כל העובדים לצאת החוצה כדי להצטלם בתמונה קבוצתית ע"י מסוק. תמוה, נכון? גם אנחנו לא הבנו למה תמונה ולמה מסוק והיינו מאוד סקרנים. זמן קצר לאחר מכן פירסם השבועון את תוצאות הסקר ואת התמונה של כל עובדי גוגל במבט על ואז הבנו. (טוב, לא בדיוק "כל" - אני נשארתי בפנים כדי לכתוב עוד קצת באגים) .
בשנה הראשונה זו היתה הפתעה נעימה לזכות במקום הראשון. השנה זה כבר להחזיק את הגביע עוד סיבוב.

תודה לאל שיום רביעי?

ממש קצר הפעם: בהמשך לפוסט הקודם, לעיתים אנחנו מקיימים את ה TGIAF ביום רביעי במקום ביום חמישי. אז איך קוראים לזה?
תשובה: TGIAAF
יש למישהו יש הצעות יותר טובות לשם?

תודה לאל שיום שישי

בכל שבוע מודים גוגלרים בהמוניהם לאל על יום שישי. זהו מנהג הרווח, יש לשער, בחברות מסחריות רבות ובו עובדי החברה מתכנסים ביום שישי אחרי הצהריים ומסכמים את השבוע, פחות או יותר או שסתם מתרועעים אחד עם השני ובעיקר שמחים שסוף השבוע מתחיל.
המונח השגור הוא TGIF, כלומר Thanks God It's Friday ואין שום קשר לרשת המסעדות TGI Fridays.
מפגשי הראשון עם תופעה זו היה בשבוע הראשון לתעסוקתי בחברה (זה היה כל כך מזמן, מי זוכר... פששש איזה פז"ם) ובו גרמו לי לשבת בשורה הראשונה ולחבוש כובע מצחיה מטופש עם פלופלור למעלה למען כולם ידעו, זהו ניוגלר (קרי Newgler, גוגלר חדש). מדי שבוע מציגים לחברה את הניוגלרים ביום שישי - קצת מביך, אבל שורדים.
חוץ מלהציג את העובדים החדשים ב TGIF דנים גם על עניינים פנימיים של החברה, כלומר סטטוס של מוצרים וכו' (ששששש סודי סודי סודי). ובמקרים מסויימים כשאין משהו ממש חשוב להגיד, פשוט נפגשים כולם, שותים בירה ואוכלים בייגלה. לפמים לארי או סרגיי עושים סטנד-אפ קצר ולפעמים עונים על שאלות מהקהל, הכל ברוח ידידותית ואינטימית, עד כמה שחברה גדולה יכולה להיות אינטימית, בקיצור, זה בד"כ משעשע ודי פנאן ומשם כבר גולשים אל סוף השבוע.

בישראל, כידוע, לא עובדים ביום שישי ולכן אנחנו בחיפה ובתל אביב מודים לאל על ימי חמישי במקום. היתה לנו דילמה קטנה איזה שם לתת למאורע זה כאשר ההתלבטות היתה בין TGIT כלומר Thanks God It's Thursday ובין TGIAF כלומר Thanks God It's Almost Friday ובסופו של דבר זכה TGIAF. המתכונת בישראל דומה - נפגשים אחרי הצהריים, לפעמים יש גם כיבוד, אם היה למישהו יום הולדת באותו שבוע שמים אותו על המוקד ומדברים בענייני המשרד.
לאחרונה למסורת ה TGIAFים בחיפה נוספה תוספת חביבה ובה שוכני המשרד שהיו בנסיעה למקום קצת פחות שיגרתי מקליפורניה חולקים את תמונותיהם וחוויותיהם עם השאר. לפני כמה שבועות אני סיפרתי על נסיעתנו לניו זילנד (ובכך למעשה פצחתי במסורת), שבוע לאחר מכן אחד הגוגלרים סיפר על טיול בדרום אפריקה שעשה ואחר על יפן ואני חייב להגיד שזה היה ממש נחמד - אינטימי ומעניין.

מסורת ה TGIFים בוודאי אינה ייחודית לגוגל וידוע לי שבארץ חברות רבות עושות מפגש דומה ומכנות אותו Happy hour. בניגוד למסורת ה happy hour בפאבים, אין בירות בחצי מחיר, אבל יש קלוריות לרוב.

סופשבוע נעים.

עברנו דירה וירטואלית

בימים אלו ממש בלוג זה מתכבד בכתובת חדשה עם דומיין משלו והכל...

http://www.gbsheli.com

מזלטוב לנו

אנרגיה נקיה

ֿֿ

במוסף הכלכלה של ידיעות אחרונות (כן כן, עיתון מנייר אמיתי, כזה שמקבלים בתחנות דלק) היתה כתבה על שי אגסי , יזם תכנה ישראלי ועד לא מזמן אחד מחברי ההנהלה הבכירה של SAP, ובה תיאר אגסי את חזונו ופועלו בנושא של אנרגיה ירוקה ומכונית חשמלית בפרט. אני חשבתי שהכתבה מעניינת.

וזה הזכיר לי שבאחד הביקורים שלי במטה החברה במאונטיין ויאו הופתעתי לגלות שכל גגות הבניינים (ויש הרבה) וכל סככות החניה (גם יש הרבה,אבל לא מספיק), כולם מכוסים בפאנלים סולאריים חדשים. החברה החליטה שהיא הופכת להיות ירוקה יותר. כמובן שהחגיגה לא היתה שלמה ללא חולצות תואמות שחולקו באותו יום לכל העובדים. מאוחר יותר הסתבר לי שלא רק במטה במאונטיין ויאו יש פאנלים סולאריים, אלא גם במרכזי המידע של החברה הפרושים במקומות שונים פרשו פאנלים סולאריים וחלק ניכר מצריכת החשמל של החברה מסופק על ידם. ניתן לקרוא עוד בנושא זה כאן



קצת ברמה היותר פילוסופית, הצטרפות המקרים הזו של שי אגסי וגוגל גרמה לי לחשוב מה המשותף בין אנשי תוכנה לאנרגיה ירוקה? האם זהו מדגם סטטיסטי קטן או מוטה, או שמא יש כאן קשר אמיתי. למישהו יש רעיונות?

Tech Talks

בגוגל העולמית, כמו גם בגוגל חיפה ישנה מסורת של tech-talks, הרצאות של שעה ואולי קצת יותר בכל מיני נושאים, ובעיקר נושאים טכניים.
בארה"ב יש הרצאות כאלה כל יום וגוגלרים בוחרים, ע"פ הנושא המדובר אם מעניין אותם להצטרף או לא.
בחיפה, כמו גם בתל אביבֿ יש הרצאות אחת לשבוע בערך.
נושאי ההרצאות הם שונים ומגוונים. במקרים מסויימים ההרצאות ניתנות ע"י גוגלרים שמבקרים אותנו ממקומות אחרים ומספרים על המוצר שהם עובדים עליו או מחקר שהם עשו באקדמיה, לעיתים ההרצאות ניתנות ע"י גוגלרים מקומיים גם כן על מחקר שעשו או על תחום המומחיות שלהם בגוגל, או כל נושא אחר שבתחום מומחיותם. יש גם הרצאות בנושאים פחות מדעיים כגון אמנות או גאוגרפיה, בגדול הגישה היא כל דבר שיכול להרחיב את הדעת ויש קהל מעוניין הוא נושא טוב להרצאה.
לעיתים מוזמנים למשרד מרצים בעלי שם מחוץ לחברה שבאים לספר לנו על תחום עיסוקם. השבוע התמזל מזלנו ופרופסור דוד הראל ממכון וייצמן, חתן פרס ישראל הרצה בפנינו.
דוד, מרצה מחונן בעל יכולת מעולה לשבות קהל, הציג בפנינו את גישתו לתכנות מערכות מחשב מורכבות.
מערכות מחשב מורכבות, ע"פ דוד, מתאפיינות בתגובתיות, כלומר אלו הן מערכות שמקבלות את הקלט שלהן תוך כדי ריצה, בניגוד למערכות שמקבלות את כל הקלט לפני תחילת הריצה.
דוד הציג בפנינו את תפיסת עולמו, כפי שמוצגת במאמר הרואה אור בימים אלה ממש (או אולי עוד מספר ימים) בשם Can Programming Be Liberated, Period ב IEEE Computer, פרפרזה על המאמר המפורסם Can programming be liberated from the von Neumann style , כיצד מתכנתים מערכות מורכבות. לתפיסתו, ואמנם קטונתי, אבל אני נוטה מאוד להסכים, תכנות של מערכות צריך להיות הרבה יותר high-level ממה שהוא היום. אז זה נכון שבערך כל מדען שלישי וכל מתכנת שני יכול להגיד את זה, אבל דוד גם מציג כלים ותפיסה בהחלט הגיוניים לדעתי, ולכל הפחות, פותחים את המחשבה.
דוד מציג גישה של "לימוד המחשב באמצעות משחק". בפוסט קצר זה לא אתאר את כל המתודה, שעליה עובד דוד כבר מספר שנים, אבל אנסה להציגה על קצה המזלג. באמצעות "משחק" play-in המתכנת מראה למחשב דוגמאות חיוביות או שליליות של פעולות, כגון "אם חייגתי מספר בטלפון הסלולרי ולחצתי send צריכה להתבצע שיחה", או "תוך כדי שליחת הודעת טקסט אסור לטלפון להיכנס לתהליך כיבוי". המשתמש מראה למחשב תסריטים או דוגמאות כאלה, ואז אפשר להורות למחשב לשחק בתגובה ולבצע play-out. ה play-out הוא תהליך הרצה של כלל ההתנהגות שכבר הוכנסה מתוך התסריטים והדוגמאות שניתנו בשלב ה play-in , כולל לקיחה מלאה בחשבון גם של התסריטים השליליים, כלומר אלה שאסור שיקרו. וזה, כמובן החלק הקשה בכל העניין. אמנם דוד לא הציג בפנינו את האלגוריתם המדוייק של שלב ה play-out אבל אלגוריתם זה אכן קיים. כאשר המחשב משחק בחזרה למשתמש, המשתמש בודק אם התוצאות אכן נכונות ונותן משוב למחשב. כך, על קצה המזלג, נראית סביבת הפיתוח העתידית של מערכות מחשב, כלומר לא עוד תכנות אימפרטיבי כמו ב C או Java, ואפילו לא עוד תכנות פונקציונלי כמו ב Lisp או ML, כי אם תכנות לפי אילוצים, כלומר ברמת אבסטרקציה אף גבוהה יותר. אני באופן אישי אוהב את הגישה הזו.
דוגמה טובה שנתן דוד כדי להמחיש את גישתו היא איך הורה "מתכנת" את ילדיו. ההורה נותן לילד דוגמאות של נכון ולא נכון, ובנוסף נותן לילד אילוצים כגון "עד 12 אתה בבית". הילד, עם הזמן לומד מה נכון לעשות בסיטואציה כלשהי אפילו אם זו הפעם הראשונה ממש שהוא נתקל בה. גם הילד, כמו תוכנה, צריך להגיב לקלט אשר לא היה ידוע מראש. לא שאני או דוד באים לטעון שילד == תכנה, אבל בתור דוגמה זה ממחיש את העניין.
אז תודה לדוד על הרצאה מעניינת ותודה גם על עזרה בכתיבת פוסט זה.

ודרך אגב חזרתי מחופש זה עתה והיה מגניב!