ייתכן שחלק מהקוראים שואלים את עצמם "איפה היה רן בזמן האחרון ולמה הוא לא כותב?" (לפחות זה מה שהייתי רוצה שתשאלו), אז הנה התשובה, ללא משוא פנים: אפריקה!
כן, אפריקה, ולא לתענוגות, כי אם לעבודה.
שבוע אחד טסתי לקליפורניה, שזה ממש לא בכיוון, לעבוד עם איזה כמה קליפורנים, ומשם בשיגור ישיר היישר ליבשת השחורה.
ומה לדעתכם עושה גוגל באפריקה?
הכל התחיל ביום בהיר אחד שבו דיברנו על הקורס שאני מעביר בטכניון בנושא iGoogle ואחת מעובדות החברה הזכירה שהיא מעוניינת לעשות תחרות גאדג'טים באפריקה. מייד הרמתי שתי ידיים והכרזתי "אפריקה? אני בעניין!"
וכך שינסתי מותני, ביחד עם חברי צוות נוספים והתחלנו לתכנן את התחרות. התחרות מתחילה עכשיו ותמשך כמספר חודשים. משתתפים בה סטודנטים מהמדינות אוגנדה, רואנדה, טנזניה, אתיופיה, קניה ובורונדי, כולן במזרח אפריקה.
שינוס המותניים כלל העלאת אתר העוסק בתחרות, טיסה למדינות השונות באפריקה, מפגש עם הסטודנטים באוניברסיטאות, הרצאה טכנית בנושא, מעבדת תירגול ועוד ועוד פעילויות תומכות בסגנון זה.
בפרוייקט זה (שהוא במסגרת של 20%) יצא לי לעבוד עם גוגלרים נוספים מישראל, אירופה, ארצות הברית ועוד. היה מאוד מעניין.
וכעת לפילוסופיה...
הביקור במדינות השונות באפריקה היה חוויה לימודית לא רק לסטודנטים, כי אם גם לצוות הגוגלרים כולו. הרמה המקצועית של הסטודנטים היתה שונה ממה שציפינו ולכן מצאנו את עצמנו לא פעם עוברים שוב ושוב על המצגות, השיעורים ותרגולי המעבדה עד השעות הקטנות של הלילה ומתקנים ומשפרים אותן במטרה להתאימן לסטודנטים.
לא פעם עלתה בפינו השאלה "איך קורה שיש פער כזה גדול בין אירופה, למשל, או ארה"ב לבין אפריקה?" האם גורלן של מדינות אלו נחרץ מראש? האם הקולוניאליזם אשם בכך? האם אופי האוכלוסיה והשלטון אשם בכך? בראותנו את הסטודנטים ניכר שיש שם אנשים מוכשרים כמו בכל מקום אחר, יש שם אנשים חכמים ויש שם אנשים עם שאיפות, אבל איכשהו משהו כנראה מתקלקל לאורך הדרך. ייתכן שזהו מצב זמני ושבדומה לענק הסיני המתעורר, גם אפריקה נמצאת בתהליך התעוררות, אבל לא ניתן להתעלם מכך שהמצב כרגע דורש הסבר.
אחד משותפי למסע אף עשה הכנה רצינית וקרא ספרי הסטוריה אשר חלקם מנסים לענות על שאלות אלו. לא נמצא הסבר קנוני לכל אלה, אבל סיבות אפשריות יש לרוב כדוגמת קולוניאליזם, תרבות שלטונית, הסחר בעבדים, מזג האוויר וכו'. נושא מעניין שבהחלט משאיר הרבה שאלות פתוחות.
במסענו היו הפתעות טובות (למשל אחוז גבוה של נשים הלומדות מדעי המחשב ~ 50%), והיו גם הפתעות פחות טובות, כגון רוחב הפס. זו למעשה הבעייה הכאובה ביותר במדינות האזור (לפחות מבחינתנו... הם אולי יותר מוטרדים מיבולי העונה...). רק לצורך ההמחשה, לאוניברסיטה ממוצעת יש רוחב פס נמוך יותר ממה שיש לי בבית! והן משלמות עליו אלפי דולרים לחודש! וזה לכל האוניברסיטה ביחד... וגם צריך לזכור שהתל"ג שם הרבה יותר נמוך, כך שאלפי דולרים בשבילם (גם אם הדולר נמוך) משמעותיים הרבה יותר מאלפי דולרים שלנו. בעבר היתה מגמה של רישות בעזרת לווינים, אבל זה הסתבר בסוף כיקר ולא מספיק מהיר, אז כרגע עובדים על חיבור של כבלים אופטיים למרכזיות אינטרנט בינלאומיות. אכן, יש שם עוד אתגרים רבים....
אחד מרגעי השיא של הנסיעה היה מפגש עם יתומים ברואנדה. רואנדה, כזכור, עברה רצח עם בשנת 94 שהותיר את חותמו הקשה על האוכלוסיה עד היום. בשנת 94 במשך כחצי שנה רצחו בעיקר בני שבט ההוטו את בני שבט הטוטסי, בעקבות יריבות אתנית שמקורה בקולוניאליזם הבלגי. במלחמת עם זו נהרגו קרוב למליון תושבים, שהיו כעשרה אחוז מכלל האוכלוסיה. מיותר לציין שמעבר למניין ההרוגים היו גם פליטים אין ספור, פצועים רבים, פגועים נפשית, משפחות שחלקן שרדו, ובקיצור, בערך כל המדינה הלכה פקאקט. עד היום ניתן לראות את תוצאות ארועים אלו מלפני 14 שנה. למשל, אין שכבה פקידותית עם נסיון, אין שכבה שלטונית עם נסיון, אין ביטחון בהשקעות ארוכות טווח, הרבה נזקקי תמיכה וכו'
ניתנה לנו ההזדמנות לפגוש קבוצה קטנה של יתומי רצח העם, סטודנטים למדעי המחשב במימון ORI, ארגון הנתמך בחלקו גם ע"י google.org. במפגש זה יכלנו לדבר עם אותם יתומים לא רק על התחרות שאנו מארגנים כי אם גם על נושאים כמו "מה צריך כדי להצליח בחיים" או "מה גוגל מחפשת בעובדים". מעבר לכך היו לנו גם שיחות מלב אל לב בנושא המצב הביטחוני בישראל (ולחשוב שזה מה שמטריד אותם אחרי מה שהם שעברו), חיי החברה ועוד. היה מרגש ומאוד מרענן להפגש עם קבוצה קטנה ומסוקרנת אחרי סדרת המפגשים ההמוניים באוניברסיטאות.
כן, אפריקה, ולא לתענוגות, כי אם לעבודה.
שבוע אחד טסתי לקליפורניה, שזה ממש לא בכיוון, לעבוד עם איזה כמה קליפורנים, ומשם בשיגור ישיר היישר ליבשת השחורה.
ומה לדעתכם עושה גוגל באפריקה?
הכל התחיל ביום בהיר אחד שבו דיברנו על הקורס שאני מעביר בטכניון בנושא iGoogle ואחת מעובדות החברה הזכירה שהיא מעוניינת לעשות תחרות גאדג'טים באפריקה. מייד הרמתי שתי ידיים והכרזתי "אפריקה? אני בעניין!"
וכך שינסתי מותני, ביחד עם חברי צוות נוספים והתחלנו לתכנן את התחרות. התחרות מתחילה עכשיו ותמשך כמספר חודשים. משתתפים בה סטודנטים מהמדינות אוגנדה, רואנדה, טנזניה, אתיופיה, קניה ובורונדי, כולן במזרח אפריקה.
שינוס המותניים כלל העלאת אתר העוסק בתחרות, טיסה למדינות השונות באפריקה, מפגש עם הסטודנטים באוניברסיטאות, הרצאה טכנית בנושא, מעבדת תירגול ועוד ועוד פעילויות תומכות בסגנון זה.
בפרוייקט זה (שהוא במסגרת של 20%) יצא לי לעבוד עם גוגלרים נוספים מישראל, אירופה, ארצות הברית ועוד. היה מאוד מעניין.
וכעת לפילוסופיה...
הביקור במדינות השונות באפריקה היה חוויה לימודית לא רק לסטודנטים, כי אם גם לצוות הגוגלרים כולו. הרמה המקצועית של הסטודנטים היתה שונה ממה שציפינו ולכן מצאנו את עצמנו לא פעם עוברים שוב ושוב על המצגות, השיעורים ותרגולי המעבדה עד השעות הקטנות של הלילה ומתקנים ומשפרים אותן במטרה להתאימן לסטודנטים.
לא פעם עלתה בפינו השאלה "איך קורה שיש פער כזה גדול בין אירופה, למשל, או ארה"ב לבין אפריקה?" האם גורלן של מדינות אלו נחרץ מראש? האם הקולוניאליזם אשם בכך? האם אופי האוכלוסיה והשלטון אשם בכך? בראותנו את הסטודנטים ניכר שיש שם אנשים מוכשרים כמו בכל מקום אחר, יש שם אנשים חכמים ויש שם אנשים עם שאיפות, אבל איכשהו משהו כנראה מתקלקל לאורך הדרך. ייתכן שזהו מצב זמני ושבדומה לענק הסיני המתעורר, גם אפריקה נמצאת בתהליך התעוררות, אבל לא ניתן להתעלם מכך שהמצב כרגע דורש הסבר.
אחד משותפי למסע אף עשה הכנה רצינית וקרא ספרי הסטוריה אשר חלקם מנסים לענות על שאלות אלו. לא נמצא הסבר קנוני לכל אלה, אבל סיבות אפשריות יש לרוב כדוגמת קולוניאליזם, תרבות שלטונית, הסחר בעבדים, מזג האוויר וכו'. נושא מעניין שבהחלט משאיר הרבה שאלות פתוחות.
במסענו היו הפתעות טובות (למשל אחוז גבוה של נשים הלומדות מדעי המחשב ~ 50%), והיו גם הפתעות פחות טובות, כגון רוחב הפס. זו למעשה הבעייה הכאובה ביותר במדינות האזור (לפחות מבחינתנו... הם אולי יותר מוטרדים מיבולי העונה...). רק לצורך ההמחשה, לאוניברסיטה ממוצעת יש רוחב פס נמוך יותר ממה שיש לי בבית! והן משלמות עליו אלפי דולרים לחודש! וזה לכל האוניברסיטה ביחד... וגם צריך לזכור שהתל"ג שם הרבה יותר נמוך, כך שאלפי דולרים בשבילם (גם אם הדולר נמוך) משמעותיים הרבה יותר מאלפי דולרים שלנו. בעבר היתה מגמה של רישות בעזרת לווינים, אבל זה הסתבר בסוף כיקר ולא מספיק מהיר, אז כרגע עובדים על חיבור של כבלים אופטיים למרכזיות אינטרנט בינלאומיות. אכן, יש שם עוד אתגרים רבים....
אחד מרגעי השיא של הנסיעה היה מפגש עם יתומים ברואנדה. רואנדה, כזכור, עברה רצח עם בשנת 94 שהותיר את חותמו הקשה על האוכלוסיה עד היום. בשנת 94 במשך כחצי שנה רצחו בעיקר בני שבט ההוטו את בני שבט הטוטסי, בעקבות יריבות אתנית שמקורה בקולוניאליזם הבלגי. במלחמת עם זו נהרגו קרוב למליון תושבים, שהיו כעשרה אחוז מכלל האוכלוסיה. מיותר לציין שמעבר למניין ההרוגים היו גם פליטים אין ספור, פצועים רבים, פגועים נפשית, משפחות שחלקן שרדו, ובקיצור, בערך כל המדינה הלכה פקאקט. עד היום ניתן לראות את תוצאות ארועים אלו מלפני 14 שנה. למשל, אין שכבה פקידותית עם נסיון, אין שכבה שלטונית עם נסיון, אין ביטחון בהשקעות ארוכות טווח, הרבה נזקקי תמיכה וכו'
ניתנה לנו ההזדמנות לפגוש קבוצה קטנה של יתומי רצח העם, סטודנטים למדעי המחשב במימון ORI, ארגון הנתמך בחלקו גם ע"י google.org. במפגש זה יכלנו לדבר עם אותם יתומים לא רק על התחרות שאנו מארגנים כי אם גם על נושאים כמו "מה צריך כדי להצליח בחיים" או "מה גוגל מחפשת בעובדים". מעבר לכך היו לנו גם שיחות מלב אל לב בנושא המצב הביטחוני בישראל (ולחשוב שזה מה שמטריד אותם אחרי מה שהם שעברו), חיי החברה ועוד. היה מרגש ומאוד מרענן להפגש עם קבוצה קטנה ומסוקרנת אחרי סדרת המפגשים ההמוניים באוניברסיטאות.
נאחל לסטודנטים הצלחה בתחרות!
מפגש אופייני עם סטודנטים
פרסומת סמוייה ;-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה